יום שלישי, 10 בדצמבר 2013

נכנסנו לתיבת נח...

מאת ברוריה מכמן,
מרצה להוראת מקרא במסלול הגיל הרך


במסגרת השיעור "הוראת מקרא בגיל הרך" יצאה קבוצה של סטודנטיות הלומדות במסלול זה לביקור ב"בית המקרא" ברמת גן. המטרה הייתה לחוות דרכים מגוונות ויצירתיות להפגשת הלומד הצעיר עם התנ"ך.
"בית המקרא" השוכן ברמת גן נועד לקרב את סיפורי התורה לעולמם של התלמידים ולחבב אותם עליהם בדרך פעילה וחווייתית. קהל היעד של המקום הם תלמידים בגני חובה, חטיבות צעירות וכיתות א–ג בחינוך הממלכתי, הממלכתי דתי והממלכתי תורני.
התלמידים חווים את סיפורי התורה כמשתתפים פעילים בהתרחשויות. בעזרת שחקנים, נגנים, תחפושות, תפאורה ותאורה, חוזרים הילדים במנהרת הזמן אל "תיבת נח", "אוהל אברהם", "מסע העבד למצוא אישה ליצחק", "חלום יעקב בבית אל" ועוד. נוסף על כך, משתתפים התלמידים בסדנת משחקים המותאמים לרמה ולגיל, כשהדגש הוא על למידה משמעותית תוך פעילות יצירתית. כדי לפתח אחריות קבוצתית המשימות שעל התלמידים למלא מושתתות על בסיס של שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה, למשל לבנות על שטיח קיר אילן יוחסין למשפחת האבות, להרכיב פאזלים, למיין את היקום כולו על פי ימי הבריאה וכדומה. כל זה נעשה באמצעים פשוטים הזמינים ונגישים לכל גננת ולכל מורה.
בין היתר מתייחד "בית המקרא" בכך שההפעלות בו אינן כוללות הפעלות דיגיטליות. העובדה שיש להזמין ביקור במקום לפחות חצי שנה מראש מעידה על כך שגם במאה העשרים ואחת ילדים נהנים ונתרמים מהפעלות שאינן עתירות טכנולוגיה.
הסטודנטיות נטלו חלק בהמחזות ושיחקו במשחקי ההמחשה המוצעים ללומדים הצעירים. ההנאה הייתה רבה, כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות וכפי שמעידים המשובים שכתבו:
"כל הכבוד על המחשבה תחילה בכל משחק והרכבה, ועל ההשקעה בתכנון ההצגה והתפאורה, תוך שיתוף הלומדים הצעירים בהתפתחות העלילה".
 "אהבתי במיוחד את החוויה בכל החושים יחד – זה חשוב ותורם המון".
"אהבתי שהפכו הכול למוחשי יותר ויצרו משחקים הקשורים לסיפורי התורה".
"ראיתי רעיונות שבודאי ארצה ליישם בעבודה המעשית וגם בעתיד כגננת".

"יען כי גבהו בנות ציון" לעשרה בטבת – אז כהיום: הרהורים אקטואליים על סיבת החורבן ודרכים לתיקון

מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל,
דיקנית הסטודנטים (קמפוס אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ


ישעיהו הנביא מותח ביקורת נוקבת על המצב המוסרי של החברה היהודית ערב חורבן בית ראשון:
"וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נטוות נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה".  כתוצאה ישירה של החטא מתאר הנביא בפסוקים הבאים את העונש:
"וְשִׂפַּח ה' [...] בְּנוֹת צִיּוֹן וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה [...] וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי תַחַת יֹפִי: מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה".
חִצֵי הביקורת מופנים אל בנות ישראל ואופן הליכתן. מדוע הנביא רואה בכך את הסיבה לחורבן? יש להניח שמשהו יסודי בדרך התנהלותה של החברה הביא להתפוררותה, והחורבן היה תוצאה טבעית של התפוררות זו בבחינת "קמח טחון טחנת".
חז"ל במסכת שבת (סב ע"ב) פורטים את תוכן הנבואה הנ"ל לפרוטות:
"מאי דכתיב: 'יען כי גבהו בנות ציון'? שהיו מהלכות בקומה זקופה. 'ותלכנה נטויות גרון', שהיו מהלכות עקב בצד אגודל. 'ומשקרות עינים', דהוה מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן. 'הלוך וטפוף', שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. 'וברגליהן תעכסנה', מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים וכיוון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס".
הרב קוק מבאר את הדברים בעין אי"ה. הרב לומד, בעקבות חז"ל, כי אופן ההליכה מעיד על מצבו הנפשי של ההולך גם אם הלה אינו מודע לכך. לפיכך, הליכתן של נשות ציון מלמדת על גאוותן. הן חיו באשליה שהן מושלמות ואין להן צורך בביקורת עצמית כמו גם בלימוד מהסביבה. מקור הצרות הוא גאווה מופרזת של בנות ציון, היעדר ענווה כלפי אחרים באופן המונע התקדמות, שיפור ולמידה. המטרה היחידה שלשמה נוצרה החברה בעיני דור החורבן היא לצרכים אנוכיים: להאדיר ולפאר את עצמם. החברה נדרשת כדי לאפשר יצירת תדמית מנופחת ולא כדי לפתח שיח אמתי שיש בכוחו לתקן את היחיד. הליכה נטוית גרון מתפרשת על ידי חז"ל כהליכה של עקב בצד אגודל. הליכה נטוית גרון מחייבת, טכנית, הליכה אטית של עקב בצד אגודל, וכן גם מהותית: חוסר הכרה בחיסרון עצמי וחוסר בקרה על הפעולות מוליד עצלות, שאננות וחוסר מוטיבציה לפעול לתיקון. מכאן קצרה הדרך לחיים שבמרכזם עומד הרצון לשפר את התדמית האישית בכל דרך. החל מהדגשה מופרזת של היופי באמצעות איפור כבד, "וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם", "מלאן כוחלא לעינייהו", ועד להרס הצניעות ודרדור המיניות. שורש הרע הוא ניסיון נואש למשוך תשומת לב בכל מחיר. לשם כך נעשה שימוש אפילו בכיעור. הולכות להן נשות ציון "הלוך וטפוף", ארוכה בצד קצרה, כדי לבלוט. מעין רצון ליצור "רייטינג" בכל מחיר גם דרך צעדה של גבוהה לצד גמדה. העיסוק האובססיבי ביופי ובחיצוניות עובר למאמץ לגרות יצרים על ידי הפצת בושם: "וברגליהן תעכסנה מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן. וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע".
הנביא וחז"ל מתארים דור שגדל באשליה שלפיה ככל שהאדם ייחשב יותר הוא אמנם שווה יותר. התרבות מתרחקת מעיסוק בתכנים ופונה לעיסוק ביצירת כותרות ומשיכת תשומת לב. העונש הוא כיעור תחת התמכרות לעיסוק ביופי והחברה שאיבדה את תפקידה המקורי מתפרקת.
ערב י' בטבת תשע"ד הדברים נשמעים רלבנטיים מתמיד. כותרות החדשות הביאו לפתחנו פרשיות בעייתיות הנוגעות לאנשים מפורסמים שהיו למושא הערצה של בני נוער רבים. תפקידנו החינוכי מחייב התייחסות ובחינה של השאלה מי הן הדמויות שאִתן אנו בוחרים להזדהות? מה הם מייצגים? עלינו להתבונן בשורש הרעה כדי לכוון אל דרך התיקון. התיקון צריך לבוא דרך השבת העיסוק בתכנים המתאימים לרוח ישראל שמעולם לא אבדה כליל. ככל שנעסוק יותר בתכנים, ככל שנמלא את זמנם ואת עולמם של ילדינו בתכנים חיוביים ומשמעותיים, ככל שנצליח לעזור להם להאמין בעצמם ובכוחותיהם הפנימיים, כך יזדקקו פחות למשיכת תשומת לב בדרכים פסולות.
זאת ועוד, אף כי המציאות כיום מזכירה את הכתובים על מצב הדור ערב החורבן, יש להדגיש שאין זהות מוחלטת. היום ניתן בהחלט לזהות מגמה חיובית, אף כי אטית, של אתחלתא דגאולה. קיים צימאון גדול לשמוע תכנים יהודיים מקוריים, צימאון שיש לחשוב איך נכון להרוותו.

יום שני, 9 בדצמבר 2013

סטודנטיות ייעוץ (פק"ם) מתנסות בסדנה לקלפים טיפוליים

מאת יהודה לובין,
מרכז ההתמחות "פרט, קבוצה, מערכת" (ייעוץ), קמפוס אלקנה

אחד האתגרים העומד בפני יועצת הוא חיפוש דרכים להגיע לנועץ, לגרום לו לפתוח את סגור לבו ולשתף אותנו בעולמו הפנימי. יש ילדים עם קושי מיוחד לתמלל את עולם הרגש ולתאר את התפיסות שלהם. אחד הכלים הנמצא היום בשימוש נרחב הוא קלפים טיפוליים.
כדי להכיר את המדיה הזאת התכנסו סטודנטיות משנים א, ב, ג לסדנה שבה למדו על הרציונל העומד מאחורי הקלפים הטיפוליים, הכירו את התחומים השונים הקיימים, ולמדו את המתודיקה של חיפוש ושיקוף המסרים העולים בשיחה עם הנועץ. איציק שמולביץ, שיצר את הקלפים ומעביר סדנאות בכל הארץ בנושא, הנחה את הסדנה בחן ובחיוך שגרמו תחושה של חדוות הלימוד. הקלפים עובדים על עיקרון ההשלכה, שבו מניחים שהילד יהיה חופשי יותר לדבר על משהו מבחוץ, אבל תוך כדי השיחה הוא בעצם חושף את מחשבותיו ואת עולמו הנפשי.
על הבנות היה לבחור קלף שיש בו כובע המתאים לדמות של היועצת, או שלט שיש בו תמונה שתחליף את השם בדלת של היועצת, או קלף שידגים הצלחה לילד, או ילד שידגים "אני" בהפסקה, "אני" בבית או "אני" במשפחה.
בהמשך הסדנה הוצגו סטים חדשים שיצאו זה עתה בנושא "עץ ויועץ" ו"אני תפילתי". הסטודנטיות ראו בקלפים שימוש אפשרי עתידי ככלי בעבודה מעשית ובהמשך העבודה כיועצת. נוסף על ההנאה בסדנה, הסטודנטיות הוסיפו כלי לארגז הכלים שלהן.

"שאגתי מנהמת לבי"

תערוכת ציורים חדשה בספריית קמפוס אלקנה

אוסף ציוריה של ד"ר בלה ליוש המוצג בקומת הכניסה של ספריית המכללה בקמפוס אלקנה, חושף בפנינו את זיכרון השואה, האמונה והתקווה – חוויות הדור השני לשואה, כפי שרואה אותם האמנית.
ד"ר בלה ליוש, ילידת גרמניה (1948), עלתה לארץ בגיל שנה, בת לניצולי שואה; ד"ר למנהל החינוך מאוניברסיטת בר-אילן ומרצה במכללה במסגרת לימודי התואר השני במנהל חינוכי; בוגרת המדרשה להוראת האמנות בסמינר בית צעירות מזרחי. במשך השנים למדה אמנות ותולדות האמנות – רישום, צבע, פיסול והדפס במסגרות מגוונות ואצל אומנים שונים: "ישכיל" בטבריה; אריה למדן בנתניה, רחל שחר בתל אביב, קורס בסגנון "האקדמיה הרוסית" בתל אביב ואצל בתיה מגל בכפר מע"ש. שימשה כמורה וכמדריכת אמנות במשך ארבעים שנה לסירוגין. ד"ר בלה ליוש השתתפה במספר תערוכות. האחרונות שבהן: תערוכה קבוצתית במרכז "אווניו" בקריית שדה התעופה (מרץ 2009); "אות חיים", תערוכה קבוצתית ב"מרכז הבינלאומי לקבלה" בצפת (דצמבר 2010); "אור שבעת הימים" בגלריית "אמנות ישראלית" בצפת (דצמבר 2010); " אמנים חדשים", תערוכה קבוצתית בגלריית "הציפור הכחולה" בפתח תקווה (פברואר 2012).
בציוריה של ד"ר  ליוש, המוצגים בספריית המכללה, אנו רואים את המעבר משואה לתקומה, את האמונה ואת התקווה.
בספריית המכללה בקמפוס אלקנה מתקיים קשר הדוק בין הספרות לאמנות, בין מקורות הידע ובין הרגש והנשמה. לתערוכת הציורים נלווית תצוגת ספרים העוסקים בנושאים הבאים לידי ביטוי בתערוכה. השנה בחרנו להציג יחד עם תערוכת הציורים ספרים העוסקים בזיכרון השואה, במשמעותו ובהנחלתו לדורות הבאים. הספרים בתצוגה הם חלק קטן מאוסף הספרים בנושא השואה הנמצא במרכז מל"ה בספרייה.
התערוכה פתוחה לקהל הרחב בשעות פתיחת הספרייה, בימים א–ה, בשעות 8:00–19:45.

תרומת עיזבונו של פרופ' יוחנן סילמן לספריית המכללה

מאת הרב ארי שבט
מרצה למחשבת ישראל ותושב"ע, ועמליה צורן מנהלת הספרייה, קמפוס אלקנה

זכינו לקבל לספריית מכללת אורות ישראל באלקנה תרומה מכובדת מאוד של ספרים וכתבי-עת מעיזבונו של הרב פרופ' יוחנן דוד סילמן, באדיבות אשתו ושותפתו, יהודית, וביזמתו ובתיווכו של הרב ארי שבט.
פרופ' יוחנן סילמן ז"ל היה אחד מחלוצי הדור החדש המנסים לשלב תורה ומחקר מתוך נאמנות, יראת שמים ואהבת התורה. על כן הננו מקווים שלא רק ספריו הרבים אלא גם דמותו ומשנתו יעמדו לנגד עיני הסטודנטיות שלנו כתורה שבעל פה יחד עם התורה שבכתב, שהעניקו לנו בני משפחתו באדיבותם.
פרופ' יוחנן סילמן (תרצ"ב–תשע"ב) למד בעולם הישיבות, בעיקר בחברון, בפוניבז' ובמרכז הרב. בין השאר למד בחברותא תקופה ארוכה עם הרב ד"ר צבי אלימלך נויגרשל, מוותיקי המרצים במכללת אורות ישראל, ואף הוצע לו שיעמוד בראש ההתמחות למחשבת ישראל במכללה. בשלב מסוים, תוך כדי לימודיו התורניים, למד גם לימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית והתמחה בפילוסופיה ובתולדות ישראל. פרופ' סילמן היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן במשך עשרות שנים, למד ולימד מתוך תפישה תורנית ומחקרית ללא פשרות. ספריו ומאמריו, וכן ספרייתו העשירה, מעידים שהיה בקי גם בתחומי ההיסטוריה והתורה שבעל-פה ובתחומים רבים אחרים.
פרופ' סילמן כתב את הדוקטורט שלו בנושא "הא-ל והחומר לאור מערכות היחסים ההירארכיים בספר הכוזרי". הוא חיבר מאמרים רבים, ואת הספרים: "בין פילוסוף לנביא: התפתחות הגותו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי", "קול גדול ולא יסף: תורת ישראל בין שלמות להשתלמות", ו"בין 'ללכת בדרכיו' ו'לשמע בקלו': הוראות הלכתיות – כהנחיות או כציוויים". הוא היה בין העורכים של כתבי-העת דעת ובד"ד, ושל ספרים רבים, ביניהם: "אברהם אבי המאמינים: דמותו בראי ההגות לדורותיה".
פרופ' סילמן התמחה במיוחד במשנת ר' יהודה הלוי וכתב עליה מאמרים רבים ושני ספרים, אך עיקר תרומתו היה בתחום הפילוסופיה של ההלכה, שבה היה מאלו שיצרו את המחקר הראשוני ואף קבעו את הגדרות היסוד. ספרו "קול גדול ולא יסף" משלב את ידיעותיו התורניות הרחבות עם חשיבתו השיטתית כדי להעמיק בשאלות יסודיות ביותר.
ספריית המכללה הועשרה בספרים מעיזבונו של פרופ' סילמן בתחומי הפילוסופיה הכללית, אתיקה, מוסר, מחשבת ישראל, דת ומדע, תולדות עם ישראל והגותו בימי הביניים ובתקופת ההשכלה, הפולמוס היהודי-נוצרי, וגם מעט על ההיסטוריה של ארץ ישראל. הוקרת המכללה נתונה למשפחת על התרומה החשובה.