מאת הרבנית ד"ר לאה ויזל, דיקנית סטודנטיות (אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ
השבוע התייחדו המוני בית ישראל עם זיכרון השואה והגבורה. במכללת אורות ישראל, קמפוס אלקנה, קיימנו בימת עיון בנושא "זיכרון השואה – בעין חינוכית". נשיא המכללה, הרב פרופ' נריה גוטל, פתח בדברים על היחס שבין יום השואה שנקבע לכ"ז בניסן ובין יום הקדיש הכללי שקבעה הרבנות הראשית לעשרה בטבת. הרב גוטל הסביר לסטודנטיות, שמילאו את האודיטוריום עד אפס מקום, שכמחנכות בעתיד הן תידרשנה לציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן ולכן קיום במת עיון בנושא זה הוא חלק אינטגרלי מהכשרתן. הרב הזכיר את הוויכוחים שהיו בראשית שנותיה של המדינה סביב קביעת יום הזיכרון השנתי בכ"ז בניסן, חרף קביעת הרבנות הראשית את יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת. ההתנגדות הראשונית לקביעת יום השואה והגבורה בחודש ניסן מקורה בבעיה הלכתית להספיד ולהתענות בימי ניסן. הוויכוח מבטא גם הבדלי התייחסות למושג הגבורה בשואה ובעניין זה ניתן לזהות שינוי על ציר הזמן בתפיסות הרווחות בחברה הישראלית. המיקוד בראשית שנות המדינה היה בגבורתם של מי שהרימו את נס המרד ולא בכדי קביעת מועד יום השואה קשור למרד גטו ורשה. מנגד, הלכה והתפתחה ההבנה שלא רק את כוח הזרוע ואומץ המרד יש להעלות על נס, כי אם גם את ביטויי הגבורה הרוחנית המעידים על שמירת צלם אלוקים בתנאים בלתי אפשריים. כיום, אין עוד חולק על כך שגבורה היא מושג רחב הכולל גבורת רוח, תעצומות נפש ומסירות. על אף שמלכתחילה היו סיבות טובות להסתייג ואולי אף להימנע מלציין את זיכרון השואה בניסן, הרי שלאור קביעת מוסדות המדינה את יום השואה בכ"ז בניסן והתפשטותו של הנוהג לציין באופן ממלכתי יום זה, גם מוסדות החמ"ד מחויבים לציין את יום השואה בכ"ז בניסן, כחלק מהשקפת עולמנו הציונית-דתית. בכלל זה אנו שותפים מלאים לציון יום הזיכרון לשואה בכ"ז בניסן. במוסדות דתיים רבים, כמו גם בקהילות דתיות, נוהגים לציין גם את יום השואה והגבורה וגם את יום הקדיש הכללי. העלאת זיכרון הגבורה היהודית בימי השואה היא חובה חינוכית ראשונה במעלה לאורך השנה כולה. הרב חתם את דבריו בסיפורו המרגש של ר' יונה עמנואל ז"ל שתיאר את חגי הפסח שחגג בשנים תש"ג–תש"ה. בשנים תש"ג, תש"ד הוא "חגג" עדיין את ליל החג בחברת בני משפחה בתנאים קשים, ובפסח תש"ה נותר כמעט לבדו וקרא את ההגדה בלחש ליד מיטת אמו שהייתה חולה מאוד, ללא יין וללא מצות אך עם הרבה מרור. כשהגיע לברכת הגאולה התקשה לומר את המילים: "כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים [...] שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך". קשה היה לו להאמין שמישהו יגיע למועדים ולרגלים אחרים. בשלב זה פרץ בבכי והפסיק את אמירת ההגדה.
הרב גוטל המליץ לחבר את התלמידים לנושא הגדול של השואה והגבורה דרך סיפור גבורה אישי אחד, נקודתי, כדוגמת סיפורו המופלא של ר' יונה עמנואל, שהתפרסם בעלון "בסוד שיח", בעריכת שאול שיף.
בהמשך הוצגו סרטי סטודנטיות העוסקים בדילמות מתקופת השואה. סרטים אלו הם תוצר של פרויקט משותף לסטודנטיות מההתמחות לתקשורת ולקולנוע במכללת אורות ישראל, סטודנטיות בהתמחות להיסטוריה במכללה ומכון "שם עולם". ספיר ציטרין, סטודנטית שנה ב' בהתמחות לתקשורת ולקולנוע במכללה, הציגה בפני כלל הסטודנטיות את מטרת הפרויקט, משמעותו ותהליך יצירתו. הסרטים מעלים שאלות נוקבות ודרכם ניתן לחבר את ההתלבטויות מימים עברו אל עולמם של התלמידים היום. הסרטים העלו שאלות קשות, כגון: איך ייתכן שיהודי אירופה התעלמו מהנורות האדומות שהזהירו על אסון הממשמש ובא, וכיצד זה לא ברחו בעור שיניהם מאדמת גרמניה? מהיכן נבעה האשליה שלהם לא יארע כל רע? בכוחם של הסרטים לשמש כלי חינוכי מצוין לפתיחת דיון כיתתי.
לאחר הקרנת הסרטים שמעו הסטודנטיות הרצאה מפי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי המלווה קבוצות נוער רבות לסיורים בפולין. ההרצאה עסקה בנושא: "נשים בשואה – דילמות ודרכי עשייה", ושולבו בה עדויות אישיות בתוך מידע היסטורי כולל.
במת העיון אפשרה לכל סטודנטית לעצור את מירוץ החיים השגרתיים, להתייחד עם זכר קדושי השואה ולתת את הדעת על היבטים חינוכיים של זיכרון השואה.
אסיים בנימה אופטימית, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וחג עצמאותנו: הרב יונה עמנואל ז"ל בחר לספר את סיפורו האישי על שלושה פסחים שעברו עליו בנוראה שבגלויות דווקא, בסעודת הברית של נכדו, וכך חתם את דבריו:
"ולו יכולתי לתאר לעצמי באותו ליל סדר של שנת תש"ה שמץ ממה שהתרחש כאן היום, לו יכולתי לדמיין לעצמי שאזכה להגיע לארץ ישראל, למדינה יהודית, שאזכה לראות את אחותי ואת שני אחיי יוצאים עמי, שאזכה להקים משפחה, שאזכה לגדל שבעה ילדים, שאזכה להיות כעבור ארבעים שנה סנדק בברית המילה של נכדי בירושלים, לו יכולתי לדמיין לעצמי אך משהו מכל זה אולי הייתי מצליח לסיים אז, בליל הסדר תש"ה, את קריאת ההגדה...".
יהי רצון שכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה כן נזכה לשמוע קול שופרו של משיח במהרה בימינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה